מי שחי פה יום-יום, לא מצליח להבין את ה-DNA של החוכמה והחדשנות הישראלית. לרבים מאיתנו זה מובן אליו, אבל לרבים מאוד בעולם, העובדה הזו היא בגדר הפתעה מוחלטת ומעוררת הערכה.
ישראל נתפסת בעולם כמעצמת היי-טק, מעמדה הבינלאומי בתחום הוא כמעט בלתי מעורער. אלא שלא תמיד אנו נוטים להפנים עובדה זו ואת המשמעויות החשובות הטמונות בה. את המחמאות על עצמנו ועל הייחודיות שלנו כמדינה קטנה שהפכה למעצמת היי-טק, עלינו לקבל רק כאשר אנו נמצאים בחו"ל.

דן סינור ושאול זינגר, שכתבו את הספר "מדינת הסטארט אפ - מנוע הצמיחה הכלכלי של ישראל", מסבירים:

אז מה הוא סוד ההצלחה שלנו?
"קודם כל, לדעתנו, ישראל כמדינה, היא סטארט-אפ אחד גדול. אם תחשוב מה עשינו פה ב- 63 שנים האחרונות, הרי שאין לכך אח ורע. לגבי ההיי-טק, אין ספק שהצבא הוא מקור מרכזי לתשתית של תעשיית ההיי-טק בישראל. ההשפעה של המסגרת הצבאית על האנשים שיצאו ממנו והפכו להיות יזמים, בולטת מאוד. אחד המאפיינים שלנו כפי שאנו נתפסים בעיני העולם, הוא שאנו כל הזמן חושבים מחוץ לקופסה, לא במסלול הרגיל. הרי בכל העולם יש אנשים עם רעיונות, אבל יש מעט מאוד שמצליחים להגשים אותם, כמו הישראלים. הצבא לימד אותנו לעבוד בצוות, לא לפחד מאתגרים ולא להישבר.

מאפיין נוסף שלנו, הקשור גם לצבא במידה מסויימת, הוא הנכונות לקחת סיכונים במידה רבה יותר מאנשים במדינות אחרות. אנחנו מדינת מהגרים, יש פה אנשים שויתרו על הרבה מאוד דברים במדינות מפותחות, בעיקר על רמת חיים ותנאים אישיים, רק כדי לחיות פה, וזה משליך על כולם".

מה לגבי החברות הרב לאומיות שפועלות בישראל?
"זה עוד סממן להצלחה שלנו. יש בישראל נציגות לחברות הגדולות, הן מנהלות ומפעילות מרכזי פיתוח וייצור, למרות שיש להן חלופות אחרות. הן עושות זאת כי כמות הידע שקיימת פה יוצרת כנראה יתרון מסויים על פני מדינות אחרות. אסור לשכוח שבחלק גדול ממרכזי הפיתוח של אותן חברות פותחו מוצרים ורעיונות על ידי ישראלים שהשפיעו על כל העולם. זה קרה במעבדות של אינטל, יבמ ובעוד הרבה מקומות. החותם שלנו מוטבע בכל מקום ואנשים יודעים זאת".

ספרם  של סינור וזינגר נפתח בתיאור פגישותיו של שי אגסי, מייסד בטר פלייס, בחדר קטן בבית מלון שוייצרי, בעיירה דאבוס. בזה אחר זה נפגש אגסי עם ראשי תעשיות הרכב ושועי עולם, ומכר להם את הרעיון של המכונית החשמלית. לצידו בחדר ישב איש מבוגר, בעשור התשיעי לחייו, העונה לשם שמעון פרס, נשיא המדינה. "ללא המעורבות של פרס, לעולם לא הייתי מגיע לפגישות אלו", מצוטט אגסי בספר. והנה לכם לא רק דוגמא להצלחה ישראלית, אלא דוגמא לכך שלהצלחה יש שותפים בעמדות בכירות, כמו הנשיא פרס, שהטיל את כל כובד משקלו על החזון של אגסי, וסייע לו להניע את הפרויקט. חבל מאוד שפרס הוא יחיד בדורו.

למאמר המלא.